אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' תאופיק ואח'

פסק דין

לפניי תביעה אשר עניינה תאונת דרכים אשר אירעה ביום 28.4.10 בין אוטובוס התובעת ורכב נתבע 1, אשר בוטח ע"י נתבעת 2.

במועד הדיון שהתקיים בתיק הוברר, כי בעניין התאונה דנן התקיים הליך אחר בתא"מ (שלום נצרת) 9574-02-11 (להלן: התיק האחר"). התובע בתיק האחר הינו נתבע 1 בתביעה זו והנתבעים בתיק האחר הינם התובעת בתיק זה וכן הנהג מטעמה. כלומר: מדובר בתביעה נגדית במהותה לתביעה דנן.

בית המשפט שמע ראיות בתיק האחר ובסופו של יום נתן ביום 17.1.12 פסק דין לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט הקובע כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שצורפו להם ובאלה שהוגשו במהלך הדיון, החלטתי להעמיד את הנזקים ע"ס 7,000 ₪ ולקבל את התביעה חלקית תוך ייחוס אשם תורם לנתבעת (מדובר בטעות הקלדה. צריך להיות רשום "לתובע"- ע.ד.) בשיעור של 20%.

אם כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שיעור של 80% מהסך של 7,000 ₪..."

בדיון שהתקיים בפניי הסכימו שני הצדדים כי פסק הדין בתיק האחר מהווה מעשה בית-דין בין הצדדים. בהתאם לכך, טען ב"כ התובעת כי יש לחייב הנתבעים לשלם לתובעת סך 20% מסכום הנזק המוכח. ב"כ הנתבעים טען מאידך, כי בית המשפט קבע בתיק האחר אשם תורם, אשר הינו טענת הגנה בלבד ואינו מקים עילת תביעה כנגד הנתבעים ועל כן, דין התביעה להידחות.

התרתי לצדדים, על פי בקשתם, לצרף אסמכתאות לנטען על ידם.

במסגרת סיכומיו העלה ב"כ הנתבעים טענה נוספת, אשר לא בא זכרה בכתב ההגנה או בדיון.

נטען, כי התובעת טענה בכתב התביעה כי התאונה התרחשה עת אוטובוס התובעת נסע בנתיב הימני, רכב הנתבעים עמד בשולי הכביש, נהג התובעת חלף על פניו ובשלב זה החל רכב הנתבעים בנסיעה ופגע באוטובוס התובעת. התובעת פירטה גרסתה עובדתית כאמור בכתב התביעה וטענה, כי התאונה אירעה באשמתו המלאה והבלעדית של נהג הנתבעים ולא טענה לאשם תורם או רשלנות תורמת של נהג הנתבעים.

בסופו של יום, קיבל בית המשפט בתיק האחר את גרסת הנתבעים לפיה, רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי ואילו אוטובוס התובעת נסע בנתיב הימני וסטה לעבר הנתיב השמאלי.

בנסיבות אלו נטען, כי לא הונחה בכתב התביעה תשתית עובדתית לחיוב הנתבעים בגין אשם תורם.

פסק דינה של כב' הש' אברהמי בת.א. (ת"א) 56522/04 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ. שלו ברוך (פורסם בנבו) הינו פסק הדין חשוב וממצה בסוגיה דנן. כב' הש' אברהמי סקרה במסגרת פסק הדין פסיקה וספרות המתייחסת לסוגיה, ניתחה את הסוגיה ובסופו של יום הגיעה כב' הש' אברהמי למסקנה כי אשם תורם אינו מהווה עילת תביעה עצמאית בנזיקין (ראה סע' 15 לפסק הדין).

מאידך- בסע' 16 לפסק הדין הנ"ל קבעה כב' הש' אברהמי כדלקמן:

"עצם העובדה שהתנהגות מסויימת מהווה אשם תורם אינה פוסלת את האפשרות שאותה התנהגות עצמה תהווה גם אשם יוצר אחריות, אם יוכחו התנאים לכך".

כב' הש' אברהמי ציטטה לעניין זה מספרם של כב' הש' י. אנגלרד, א. ברק ומ. חשין, דיני הנזיקין- תורת הנזיקין הכללית (מה' 2, ירושלים, תשל"ז), בו כתבו המלומדים כדלקמן:

"התנהגותו של הניזוק, המהווה אשם עצמי בעיני המשפט, עלולה להיות בעת ובעונה אחת גם אשם-יוצר-אחריות כלפי המזיק או כלפי אנשים אחרים. מצב דברים זה יתקיים כאשר הנפגע מצידו גרם נזקים למזיק המקורי, היינו, מקרה של נזקים הדדיים (מקרה שכיח למדי בהתנגשות מכוניות). על אשם-יוצר-אחריות זה יסתמך המזיק המקורי בתביעתו הנגדית לפיצויים עבור נזקו שלו – להבדיל מהסתמכותו על אותו מעשה לצורך הגנה של אשם עצמי תורם כלפי תביעתו של הניזוק"

בסופו של יום, הגיעה כב' הש' אברהמי למסקנה, כי אותה התנהגות יכולה לשמש בשני התפקידים וההבדל בין האשם התורם והאשם הגורם הינו, כי:

"על הרוצה להוכיח כי התנהגות, אשר נקבעה כאשם תורם, מהווה גם אשם יוצר אחריות, להוכיח כי התקיימו בהתנהגות זו רכיבי העוולה הנזיקית הרלוונטית, תהא זו עוולת הרשלנות או כל עוולה אחרת, ומכלול הדרישות לקיום חיוב נזיקי". (סע' 17 לפסק הדין)

עוד נקבע, כי: